פסק-דין בתיק ע"א 9114/06

1.         המשיב ואשתו, הגב' ברכה קבלן, הגישו נגד המערער תביעה כספית בסך של 201,500ש"ח, לבית משפט השלום בירושלים, בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם על ידי המערער, ובכלל זה פגיעות פיזיות שפגע בהם ובמי מטעמם, וכן בגין עוגמת נפש רבה שנגרמה להם כתוצאה מהתנהגותו של המערער (ת"א 396/02).

המערער הגיש לבית משפט השלום תביעה שכנגד בסך 20,000 דולר בגין הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים .

2.         ביום יט' טבת תשס"ו (19.1.06) הסמיכו הצדדים את בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט יצחק שמעוני) לפסוק בתיק זה, בתוקף סמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, וזאת "על יסוד כתבי הטענות, התצהירים וכל חומר הראיות שהוגש וכן על יסוד הצהרתו של הנתבע בדיון זה. הוסכם כי פסיקת בית המשפט תהא ללא צורך בהגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. כמו כן הוסכם, כי הסכום שייפסק על ידי בית המשפט, ייפסק לטובת ב"כ התובעים, על פי המחאת הזכות של התובעים לבא-כוחם, ובפסק הדין יקבע מנגנון של סנקציה על פי שיקול דעת בית המשפט לגבי אי תשלום הסכום במועד שייקבע".

3.         מספר ימים לאחר מכן, ביום כד' טבת תשס"ו (24.1.06) ניתן על ידי סגן הנשיא, כב' השופט יצחק שמעוני, פסק דין, מכוח סעיף 79א הנ"ל. בפסק דין זה חויב הנתבע דשם (המערער שלפנינו) לשלם לתובעים (המשיב שבפנינו) סכום כולל של 35,000ש"ח תוך 45 ימים מאותו היום, כאשר על פי הסכמת הצדדים להמחאת הזכות, התשלום ייעשה ישירות לב"כ התובעים, עו"ד צבי שטרסברג.

סעיף 6ד לאותו פסק דין מורה כדלקמן: "כסנקציה בגין אי תשלום הסכום במועד דלעיל, אני קובע כי הנתבע ישלם פיצוי כספי בסך 10,000ש"ח, על כל שבוע של איחור בתשלום".

כמו כן, נקבע בפסק הדין האמור, כי תביעתו הנגדית של המערער כנגד המשיב - נדחית.

4.         המערער הגיש ערעור, שתחילה נוסח באופן רחב, על עצם קביעתו של בית משפט קמא - לפיו עליו לשלם סכומי כסף כלשהם למשיב, וכי תביעתו הנגדית נדחתה. ברם, עיקר הטענה היה כנגד הסנקציה של הפיצוי הכספי בסך 10,000ש"ח לכל שבוע של איחור. המערער טוען, כי סנקציה זו מקומה לא יוכר אפילו בהליכי ביזיון בית משפט וכי הוא לא מסוגל לשלם סכומים כאלה.

5.         המשיב תומך בפסק הדין והסביר כי הדבר נעשה לאור לקחי העבר - מהם ניתן להסיק, כי המערער אינו עומד בדיבורו ואינו משלם את הסכומים בהם חויב על ידי הערכאות השונות.

6.         בנוסף לטענות בכתב, שמענו היום השלמות טיעון בעל פה מטעם הצדדים עצמם (שלא יוצגו על ידי עורך דין אלא הופיעו בעצמם).

7.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, באנו לכל דעה, כי סנקציה של תשלום 10,000ש"ח לכל שבוע איחור בתשלום "קרן" של 35,000ש"ח (דהיינו: כבר לאחר שלושה וחצי שבועות החוב מכפיל את עצמו), הנה בלתי מידתית, ועל כן מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, גם לפי הפסיקה המצמצמת את התערבות בית המשפט שלערעורים בפסקי דין שניתנים על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט; כך, באחד מפסקי הדין המנחים, שמרבים לצטטם בעניין סעיף 79א, נאמר במפורש, כי על אף שעילות ההתערבות של בית המשפט שניתן על דרך הפשרה מצומצמות יותר מאשר בערעור רגיל, עדיין ניתן להתערב במקרים חריגים, כמוסבר שם (ע"א 1639/97 אגיאפוליס ואח' נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337; וכן ראו דברי כב' השופט אריאל ברע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' ששון, דינים - עליון, כרך נו, 735).

8.         לא ראינו מקום להתערב בסכום שנפסק, 35,000ש"ח, והוא נותר על כנו.

9.         ככל שמדובר בסנקציה על אי תשלום במועד, סנקציה אשר בעלי הדין הסמיכו בית משפט קמא לפסוק על פי סעיף 79א (ראה הציטוט בפסקה 2 לעיל), אנו מבטלים את הסנקציה שקבע בית משפט קמא ובמקומה קובעים סנקציות אחרות במקומן, כדלקמן:

אם המערער ישלם 50,000ש"ח עד ליום כט' תמוז תשס"ז (15.7.07), יהווה הדבר פירעון מלא של פסק הדין.

אם המערער לא ישלם הסכום האמור, כי אז ישלם המערער סך של 50,000ש"ח בתוספת ריבית פיגורים כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, על תיקוניו, וזאת מיום פסק הדין של בית משפט קמא, קרי: 24.1.06, ועד ליום הפירעון בפועל.      

10.       בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

11.       הגזברות תעביר את סכום הפיקדון שהפקיד המערער למשיב, וסכום זה ייזקף על חשבון הסכומים צריך לשלם המערער למשיב על פי פסק דיננו. 

ניתן היום, י"ז בתמוז תשס"ז (3 ביולי 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .